פסק-דין בתיק ב"ל 21833-10-11

1.         המשיב הגיש למערער באוגוסט 2007 תביעה להכיר בליקוי שמיעה וטנטון - כפגיעה בעבודה.

2.         לאחר שתביעתו נדחתה, פנה המשיב בתביעה לבית דין זה (בל 1293-08), אולם ביום 1.7.09 דחה בית הדין את תביעתו הואיל וחלפה למעלה משנה בין מועד בדיקת השמיעה בה אובחנה ירידה של 20 דציבל בשתי האוזניים (בדיקה מיום 8.1.96) ומועד הגשת תביעתו בחודש 8/07.

            התביעה נדחתה משלא עמד המשיב בתנאי סעיף 84א'(א)(3)(א) לחוק.

3.         ערעור שהגיש המשיב לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא (עב"ל 432/09 - פס"ד מיום 25.10.10).

4.         המשיב הגיש ביום 2.1.11 תביעה חדשה למערער, ותביעתו הוכרה עקרונית באשר לליקוי השמיעה.

5.         ביום 11.5.11 נבדק המשיב על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, ונקבעו לו 10% נכות בגין טנטון לפי תקנה 72(א)(3)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, החל מיום 13.1.08.

6.         המשיב הגיש ערר כנגד מועד תחילת הנכות בטענה, כי הועדה הרפואית חייבת לקבוע מועד תחולת הנכות רק ממועד ההכרה ע"י פקיד התביעות, היינו, לא לפני שנת 2011.

עניינו של המשיב נדון ע"י ועדה רפואית לעררים אשר קבעה כי למשיב 10% נכות החל מיום 21.12.10.

            קביעה זו הינה נשוא הערעור שבפנינו.

עיקר טענות המערער

7.         לטענת המערער, שגתה הועדה משקבעה את מועד תחילת הנכות ליום 21.12.10 שכן, עוד ביום 8.1.06 התגלה אצל המשיב ליקויי שמיעה ועל הועדה היה לקבוע את מועד תחילת הנכות ממועד זה.

            לטענת המערער, בעת קביעת מועד התחולה, על הועדה להתייחס לכל הבדיקות העומדות בפניה, לרבות בדיקות שמיעה לתקופה שהתביעה בגינן נדחתה.

עוד טוען המערער, כי דחיית התביעה הראשונה לא הייתה על בסיס רפואי ועל כן על הועדה להתייחס לכלל התיעוד הרפואי ולקבוע מועד תחולה על פי התיעוד הרפואי שבפניה. אין מדובר בקביעה רפואית חלוטה של ועדה קודמת המהווה מחסום בפני הועדה בקביעתה הרפואית, לרבות בשאלת מועד התחולה.

עיקר טענות המשיב

8.         לטענת המשיב, כל עוד לא מתקיימים תנאי הירידה בשמיעה, לא מתקיימים גם התנאים להכרה בטנטון לפי סע' 84א' לחוק ומכאן, שכל עוד לא התקיימו תנאי ההכרה בירידה בשמיעה, וזו לא הוכרה ע"י המערער, לא ניתן לקבל תביעה על טנטון או לקבוע תחולתו לאותו פרק זמן כל עוד לא הוכרה התביעה.

            מכתב הדחייה של התביעה הראשונה משמעו, קביעת פוזיטיבית שאין טנטון תמידי. הועדה אינה יכולה "לחזור אחורה" ולייחס את מועד תחולת הטנטון למועד לגביו כבר נקבע ע"י המערער כי אין טנטון.

לטענת המשיב, לא נפל פגם בקביעת הועדה אשר ביססה קביעתה הן על מבחן רפואי והן על נימוק משפטי.

הכרעה

9.         סעיף 84א'(ב) לחוק מתנה את ההכרה בקיומו של טנטון תמידי בקיומו של ליקוי שמיעה העונה על דרישות סעיף 84א'(א) לחוק. המדובר בדרישות מצטברות.